וביתר פירוט – האם רשאי מוסד תכנון מקומי לחייב יזם שלא להצמיד חנייה נגישה ("חניית נכה") לדירה מסוימת בבית משותף, אלא לשמר אותה כחלק מהרכוש המשותף בבניין?; והאם רשאי אותו מוסד להתנות את חתימתו על תשריט בית משותף במילוי דרישה זו?
שאלה זו, המערבת היבטים של קניין ותכנון, טרם הוכרעה בבית המשפט העליון. בבחינת הפרקטיקה הנוהגת (כפי שעולה מממצאי מרכז השלטון המקומי), נראה כי לשליש מהרשויות אין עמדה ברורה והן פעולות "אד-הוק", שליש מהרשויות אינן מאפשרות הצמדת חניות נגישות, ושליש נוהגות בהתאם לעמדת הנציבות (לפיה ניתן להצמיד "חניות נכים" רק לאחר שכל החניות הרגילות הוצמדו לדירות של דיירים שאינם דיירים עם מוגבלות ואין בבניין דייר בעל תג נכה).
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (במסגרת עתמ (מרכז) 56411-06-24 ציטרין פרויקטים והשקעות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון), נתן את דעתו סוף סוף בשאלה הנ"ל ולאחר ששקל את כלל העמדות והשיקולים, הכריע כי ככלל, רשות הרישוי מוסמכת לחייב בעל היתר בנייה בהכללת חניה נגישה כחלק מהרכוש המשותף. אולם, סמכות זו מותנית בקיומם של שלושה תנאים: א) החניה הנגישה הוקצתה מעל לתקן החניה הרגיל; ב) עניין אי ההצמדה של החניות הנגישות הודע מראש למבקש ההיתר במסגרת תיק המידע או שפורסם בדרך אפקטיבית אחרת; ג) נקבע תנאי בהיתר הבנייה כי החניה הנגישה תהווה חלק מהרכוש המשותף או שנקבע במסגרת תקנה 27 לתקנות הרישום כי החניה הנגישה תהווה חלק מהרכוש המשותף.
במקרה בו לא התקיימו שלושת התנאים הנ"ל (כמו במקרה נשוא פסק הדין) נראה כי הרשות המקומית לא תוכל להתנות את חתימתה על תשריט הבית המשותף.
נקווה כי פסק הדין יביא סוף סוף לאחידות בקרב רשויות התכנון ולקידום מהיר ויעיל יותר של הליכי הרישום.
בשולי הדברים נעיר כי בימים אלו מקודמת הצעת חוק ייעודית לתיקון חוק המקרקעין אשר, אם תאושר, תסדיר באופן מקיף את הטיפול בחניות נגישות.
